אני מרגיש צורך לכתוב פוסט זה ולהסביר מדוע אתר שהוא אתר ספורט מתעסק ב'פוליטיקה', עם מסר לדקסטר, THUG, רפיקי, ועוד איזה 20 מלגלגים ושונאים אמיתיים שישנם לי באתר. את שמעון אני לא מחשיב כשונא. הוא סתם אידיוט.

האישה הזאת בתמונה, גייל, היא הדבר החשוב לי ביותר בעולם. היא החיים שלי. היא הצילה את בנותי שהיו בנות 3 ו-6 כשאימן רינה ז"להלכה לעולמה בגיל 33, וגייל – גרושה חתיכה לאללה בת 36, אם לשני בנים בני 12 ו-15, הסכימה להיות אשתי ולאמץ את בנותי.

עם אהבתה, הרגישות שלה, הפיקחות האנושית והאמהית שלה, היא הצליחה לטפל ולגדל את בנותי סיגל ואפרת להיות אימהות נפלאות בעצמן, שתיהן בעלות תוארים אקדמאים גבוהים, ושתיהן נשים מצליחות ביותר בעסקיהן, כראשי משפחה בהוד השרון ובאטלנטה, כשהן גדלות ללא הפרעה נפשית קלה שבקלות אחרי שאיבדו את אמן, שלמרות סרטן הדם בו חלתה, הצליחה להישאר בחיים כמעט 3 שנים כשהיא נלחמת כנמרה בסוג הסרטן שלה היה האימתני וההרסני ביותר, וזה מסיבה אחת: היא סירבה למות לפני שהיא נותנת צ'אנס לבנות לגדול מעט, להכירה, ולגדול מעט בצלמה.

גייל עשתה את השאר, ונשארה עד היום לאמא והאשה הקרובה להן ביותר.

גייל היום בת 84 וחולת פרקינסון. אני בן 82 ועל גבול מחלת סוכר.

יש לנו נשיא שהרס לנו את החיים. במקום שיעמוד מול האומה – כפי שצ'רצ'יל היה עושה – והיה אומר מה שהמדענים שהוא בעצמו שכר אומרים כבר חודשים על חודשים: חיבשו מסיכות פנים ושימרו מרחק.

צ'רצ'יל היה אומר לאומה: "אמריקאים בני עמי היקרים. הותקפנו וניתפשנו בלתי מוכנים ע"י ממזר קטנצ'יק שבקושי רואים במיקרוסקופ, והבנזונה הזה מאיים לחסלנו. אנחנו לא ניתן לנגיף הזה לנצח. אני מבקש מכל נפש באומה לעשות את שלו למגר את הנגיף. כל מה שאני מבקש מבני עמי לעשות – רפובליקנים ודמוקרטים, נייטרלים, חסידים יהודים, מוסלמים אדוקים, ילדים, נשים, גברים, זקנים וזקנות: זוהי מלחמה של כולנו ורק כולנו יחד למגר את הממזר הקטן. מרגע זה כל אחד חובש מסיכת פנים בקהל ושומר מרחק, וכך תוך חודש נהיה המנצחים. בני עמי! אנא שלבו ידיים וצאו למלחמה יחד איתי".

ובאותה שנייה היה חובש מסיכה.

טראמפ? הגדיר את המגיפה כ-FRAUD, ועד היום מסרב להוביל את העם במלחמה למיגור הנגיף. סליחה, הוא הציע להזריק מין קרוסין לדם, והוא עומד להמליץ על זריקת חיסון לפני הבחירות שהמדענים טוענים נגדה בכל תוקף.

במקום שיקשיב למדענים, טראמפ לועג למסיכה, ועושה ממנה משהו SISSY. את השאר אתם יודעים: בכל העולם ישנם עד היום מיליון קורבנות לקורונה. בארה"ב לבדה 207,000. ארה"ב היא 4% מאוכלוסיית העולם, אבל 20% מקורבנות הקורונה. מומחי הרפואה הגדולים בנמצא טוענים שלבישת מסיכה ושמירת מרחק היו חוסכים "לפחות 100,000 קורבנות", ומוסיפים שעד סוף השנה יהיו עוד 100,000 קורבנות.

אני לא רוצה שגייל תהיה אחת מהם. זה יהיה הסוף גם שלי. גם לי עדיין לא מתחשק למות. אבל בגיל 84 ו-82, אחת חולת פרקינסון והשני על גבול מחלת סוכר. בגלל טראמפ הסיכויים שלנו להידבק גדלו עשרות מונים. כבר חצי שנה שאנחנו חוששים לצאת מהבית. אני ממהר לסופרמרקט ב-6-7 בבוקר לפני שהקהל מופיע כי אנחנו גרים בפרבר עשיר של אטלנטה, רובו מאוכלס בדרומיים גאים, אנשי עסקים ברובם, ועבורם חבישת מסיכה היא בושה. מעשה שעושה מהם SISSIES. אילו נכנסתי לסופרמרקט ב-10 בבוקר, 1 מ-10 היו חובשים מסיכה כי מושל המדינה שלנו כאן בג'ורג'יה, הוא טיפש וחסר מושג אפילו יותר מטראמפ.

אז למה אני כותב זאת כאן?

כי זה אתר שלי שאני מריץ עם 5 עורכים נהדרים וצוות של 67 כתבים מצוינים. הקמתי אותו מאפס, והיום – כך אומרים לי ידידי מכבר הימים שעדיין נמצאים בבראנז'ה, וחלקם אפילו כותבים או מופיעים בטלוויזיה – הוא חובת קריאה. לא יכול להזכיר שמות כי כך הבטחתי, אבל כל השמות שאתם מכירים טוב-טוב נכנסים הנה בשקט כל בוקר, וקוראים. כל אלה שעזבו אותנו – חזרו. עתה גם דדי חזר, אלעד רבין חזר (בעיקר בבלוג החי), ובקרוב מאד תשמעו גם מהבן של ג'ון סטוקטון. כולם חזרו הביתה, כולל חברי היקרים מידן (מומי), יאיר זעפרני, שי בן צור, מתן גילור.

אני גאה בזה. אני גאה באתר.

אבל זה המקום היחיד בו אני יכול להביע את כעסי, את כאבי, ואת כל תסכולי.

כתבו לי דברים מעליבים כגון "מנחם רואה מציאות מדומיינת", "למנחם אין מושג במה שבאמת קורה", או "אני אוהב לקרוא כשמנחם כותב על כדורסל אבל הוא מבייש את עצמו כשהוא ניכנס לדבר על הקורונה ועל טראמפ". הכל ציטוטים.

אני כותב על טראמפ ר-ק כשקורים דברים בגללו שמשפיעים ומסכנים את חיי גייל וחיי, וחיי כל האמריקאים. אני כותב כאן כי זה אתר שלי שכבר 12 שנה אני מקדיש לו חלק גדול וחשוב מחיי, ואתר שאני רוצה לתרום לו אפילו כשזה גורם לי ללכת לישון ב-2 לפנות בוקר, לחלוטין נגד צוו רופאי. אני לא מבקש תודה מאיש, אבל מודיע לכל המתנגדים והמלגלגים כדקסטר, THUG, או רפיקי (אלה השונאים מהיום, בנוסף לעוד איזה 10-15 ששכחתי את שמם):

אני אמשיך לכתוב מה שחשוב לי ולכם יש שתי ברירות:

א) לא לקרוא כשאני שופך את לבי על טראמפ

ב) לעבור לאתר אחר

(ותאמינו לי שהלילה אני נשאר ער עד 2 כך שאוכל לכתוב על ניצחון מיאמי היט על הלייקרס)
.